מהי משמורת משותפת ואיך היא שונה מהסדרי ראיה

משמורת משותפת הינה משמורת של שני הורים בנפרד על ילדם המשותף, כך ששניהם חולקים יחדיו ולסירוגין את המגורים וזמני השהות עמו, וזאת בשונה ממשמורת יחידנית, שלפיה רק אחד ההורים מתגורר עם הילד בעוד ההורה השני מקבל הסדרי ראיה עמו. 

בפסיקה נקבע שהמשמורת המשותפת של שני ההורים איננה חייבת להיות שיוויונית וזהה לחלוטין מבחינת חלוקת זמני השהות שלהם עם הילדים, אלא שהיא יכולה להיות גם דומה באופן כזה או אחר. 

למרבה השמחה, המשמורת המשותפת נעשית יותר ויותר פופולארית ונפוצה בשנים האחרונות בישראל. בעוד שבעבר מקובל היה לקבוע משמורת יחידנית של האם תוך מתן הסדרי ראיה לאב, אזי כיום יותר ויותר אבות יותר מעוניינים להשתתף אף הם במשמורת על ילדיהם, ולמלא תפקיד משמעותי ועמוק יותר בחייהם ובאופן גידולם. 

איך קובעים משמורת משותפת?

לפי חוק הכשרות והאפוטרופסות, המשמורת המשותפת יכולה להיקבע בהסכמה בין ההורים (סעיף 24 לחוק), או על ידי בית המשפט במידה שההורים אינם מסוגלים להגיע להסכמה ביניהם בעניין זה (סעיף 25 לחוק). 

ככלל, עדיף כמובן שההורים יגיעו ביניהם להסכמות ואחדות דעים בעניין המשמורת וזאת על מנת להימנע מהתכתשויות מיותרות ביניהם, שלא פעם נעשות על חשבון הילדים, ומהצורך לערב את בית המשפט בעניין זה.  

עם זאת, גם הסכמת ההורים צריכה לקבל את אישור בית המשפט, וזאת על מנת לוודא שהסכמה זו אכן עונה על עקרון טובת הילד, שכידוע הינו עקרון העל שחולש על כל הסוגיות שנוגעות לילדים להורים בנפרד.

במידה שההורים אינם מסוגלים להגיע להסכמה ביניהם בעניין המשמורת, אין מנוס מפניה לבית המשפט, שיקבע בעניין זה בהתאם לעקרון טובת הילד, וכן לפי חזקת הגיל הרך כאשר מדובר בילדים עד גיל 6.

חזקת הגיל הרך קובעת שכאשר מדובר בילדים עד גיל 6, בית המשפט יקבע את המשמורת “כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”. כלומר, על בית המשפט לקבוע את המשמורת בהתאם לעקרון טובת הילד, תוך עדיפות למתן משמורת יחידנית לאם, למעט במקרה בו הדבר איננו מתאים. מדובר למשל במקרים בהם האם איננה מסוגלת לטפל כנדרש בילדיה עקב העדר מסוגלות הורית, מצב נפשי קשה, בעיות בריאותיות, וכיו”ב. 

חזקת הגיל הרך עוררה עם השנים מחלוקות רבות, בטענה שמדובר בגישה מיושנת שמבוססת על התפיסה המסורתית לפיה הנשים נשארו בבתים ונשאו בעיקר נטל גידול של הילדים בעוד האבות יצאו לעבוד כדי לשאת בנטל פרנסת המשפחה, בשעה שכיום יותר ויותר נשים יוצאות לעבודה על מנת לחלוק את נטל פרנסת המשפחה וכן לצרכי מימוש עצמי, ובמקביל יותר ויותר אבות מעוניינים להשתתף בגידול הילדים ולהשקיע בטיפוחם. 

לפיכך, גם בפסיקה נקבע שיש להחיל את חזקת הגיל הרך רק כאשר יש ספק של ממש לגבי השאלה האם לקבוע משמורת של האם או האב מבחינת טובת הילד. ואכן, ככלל, בתי המשפט מעדיפים לקבוע משמורת משותפת גם לגבי ילדים עד גיל 6 כאשר הדבר אפשרי ועולה בקנה אחד עם עקרון טובת הילד, וזאת מתוך המודעות ההולכת וגוברת לחשיבות שמירת ההקשר ההדוק והשוטף בין הילדים לאבותיהם גם בגילאים המוקדמים יותר. 

עם זאת, גם כדי לקבוע משמורת משותפת, נדרשים תנאים מסויימים, לרבות מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, מגורים קרובים של בתי ההורים זה לזה, וכמובן קשר טוב בין ההורים ונכונות גבוהה לשיתוף פעולה ביניהם. 

תשלום מזונות במשמורת משותפת 

קביעת המשמורת המשותפת מעוררת אוטומטית את סוגיית תשלום מזונות הילדים במקרה כזה. סוגיה זו עברה מהפכה של ממש במסגרת פסק הדין של ביהמ”ש העליון בתיק בע”מ 919/15 משנת 2017. 

לפי ההלכה היהודית, יש שני סוגים של תשלומי מזונות ילדים: תשלומים עבור צרכים הכרחיים ותשלומים עבור צרכים שאינם הכרחיים, שמכונים גם צרכים ממין צדקה. 

צרכים הכרחיים כוללים מזון, בגדים, הנעלה, בריאות, חינוך, וכיו”ב, ואילו צרכים ממין צדקה כוללים חופשות, מתנות, טיולים, וכדומה. 

הנטל של תשלומי המזונות משתנה לפי גיל הילדים: 

• עד לגיל 6 – האב נושא לבדו בכל הצרכים ההכרחיים של הילדים. 
• מגיל 6 ועד לגיל 15 – האב ממשיך לשאת לבדו בצרכים ההכרחיים של הילדים, אך שני ההורים נושאים בצרכים מדין צדקה, לפי יחס ההכנסות שלהם ובתנאי שמצבה הכלכלי של האם מאפשר זאת. 
• מגיל 15 ועד לגיל 18 – כל הצרכים של הילדים נחשבים כצרכים מדין צדקה, ועל כן שני ההורים נושאים בהם, אף זאת לפי יחס ההכנסות שלהם ובתנאי שמצבה הכלכלי של האם מאפשר זאת.

כך קובעת ההלכה היהודית, שבהיותה הלכה עתיקת יומין, ששיקפה את המציאות המיושנת והמסורתית ששררה בעבר, לא הכירה למעשה את האפשרות של משמורת משותפת. 

לפיכך, התעוררה השאלה כיצד צריכה הפסיקה בימינו לקבוע את היקף המזונות במקרה של משמורת משותפת. 

בעבר נקבע שכאשר מדובר במשמורת משותפת על ילדים בני 6 עד 15, האב ימשיך לשאת לבדו בצרכים ההכרחיים של ילדים, אם כי בהיקף מופחת, שלוקח בחשבון גם את ההוצאות שהאב מממן באופן ישיר כאשר הילדים שוהים אצלו. 

אולם, קביעה זו בוטלה במסגרת בע”מ 919/17, אשר קבע שכאשר מדובר במשמורת משותפת של ילדים מגיל 6 עד 15, שני ההורים נושאים יחדיו בצרכים ההכרחיים של הילדים, וזאת לפי היכולות הכלכליות של ההורים וחלוקת זמני השהות של הילדים ביניהם.

בעקבות בע”מ 919/15 התעוררה שאלה נוספת. לפי הפסיקה, ניתן לשנות את סכום המזונות כאשר אירע שינוי נסיבות מהותי שמצדיק זאת. לפיכך, התעוררה השאלה האם הלכת בע”מ 919/15 מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות שמצדיק את הפחתת סכום המזונות שנקבעו לגבי משמורת משותפת לפני שניתנה הלכה זו. ובמילים אחרות: האם להלכת בע”מ יש תחולה רטרואקטיבית באופן שמפחית סכומי מזונות שנקבעו לפי שהיא ניתנה. ביהמ”ש העליון הכריע בשאלה זו באופן שלילי בפסק הדין שניתן בינואר 2021 בתיק בע”מ 7670/18, בקובעו שהלכת בע”מ 919/15 איננה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי שמצדיק את הפחתת סכום המזונות. פסיקה זו נומקה בצורך להגן על העקרונות הבסיסיים של סופיות הדיון, שמירת היציבות המשפחתית, וכמובן טובת הילד. 

החשיבות של ייעוץ וליווי של עורך דין משפחה לצורך טיפול בתיקי גירושין

משמורת משותפת היא יעד של לא מעט מתגרשים ובמגוון תרחישים ואכן זוגות רבים לאחרונה מגיעים להסדר זה באמצעות עורך דין המתמחה בדיני משפחה. איש מקצוע מיומן ובעל ניסיון ידע להוביל אתכם להסדר הנכון תוך שמירה על זכויותכם.